This title may have something strange or paradoxical; it is unusual or natural to look for violence in literature, or that literature is a tool for killing through the contribution of writers and poets in generating, feeding or advocating violence. The Zionist literature belongs to the 20th century, is almost the only literature among the etiquette of peoples, which professes racism and boasts of betraying its human role, and wants to be a vehicle for terrorism domination. It also tends to be a means in the hands of killers and adventurers.   Writers of this Literature show that no solution to the Jewish problem is only by Zionist presence to replace the Palestinian presence and to build the state of "Israel" on the ruins of Palestine and   Palestinians.  Many of such statements and allegations that are full of violence,  racism, and contempt of facts  carried   and echoed by writers, poets, intellectuals, politicians and clergy Zionists, such as Orel Ofek, Yitzhak Chade, Kolda Meir, Moshe Simlansky, Amos Oz, Leon Oris, Uri Zvi Greenberg, Cohen, Mordecai the doctor, and Joseph Reza.       

   כותרת זו יכולה להיות משהו מוזר או פרדוקסלי,  כי זה לא נדיר או טבעי לחפש אלימות בספרות! . או תהיה הספרות כלי רצח! , באמצעות היצירה של סופרים ומשוררים ליצור אלימות ותזונה וסנגור לה. הספרות העברית הציונית שייכת למאה ה -20. זוהי הספרות היחידה בין הספרותיות של עולם, אשר מפרסמת את הגזענות שלה ומתגאה בבגידה בתפקידה האנושי. ספרות זו רוצה להיות מדיום של טרור ושליטה. ואמצעי טרור בידי רוצחים והרפתקנים. ספרות זו מאמינה שאין פתרון לבעיה היהודית, רק הישות הציונית תחליף ,על חורבות פלסטין והפלסטינים.  יצירה ספרותית רחבת היקף שרויה באלימות ובגזענות . מדובר בספרות שנוצרה על ידי סופרים ,משוררים, הוגים, פוליטיקאים ואנשי דת ציוניים. כמו אורל אופק, יצחק שדה, קולדה מאיר, משה סימלנסקי,  עמוס עוז, לאון אוריס, אורי צבי גרינברג,ג.כהן, , מרדכי טביב, ויוסף אריכא.