המחקר הזה מתייחס לנושא חשוב ומעניין בתחביר, והוא אחד הסוגים של המשפט הפשוט בלשון העברית, שהוא משפט הייחוד. המחקר הזה מתעניין בחקר חלקי המשפט שיכולים למלא תפקיד של חלק ייחוד במשפט הייחוד, גם הוא מתעניין בכינויי הגוף שיכולים למלא תפקיד של כינוי מוסב במשפט הייחוד. במחקר הזה מנסים לזהות את הגורמים התחביריים שיקבעו את הכללים העיקריים של משפט הייחוד. במחקר זה יידונו גם השאלות התיאורטיות בדבר דרך היווצרותו של משפט הייחוד. חשיבותו של מחקר זה מתייחסת לקביעת מהותו של משפט הייחוד בחקר הלשוני, הרי שיש שתי דעות עיקריות לגבי שאלת מהותו ומבנהו של משפט הייחוד, כשהדעה הראשונה קובעת שמשפט הייחוד הוא משפט פשוט אשר הוצא ממנו חלק תחבירי כלשהו והועבר לראש המשפט (חלק הייחוד), ואילו הדעה השנייה קובעת שמשפט הייחוד הוא משפט מורכב אשר בו חלק הייחוד הוא הנושא והחידוש הוא הנשוא המורכב. כמו כן לקביעת התחומים הבולטים ביותר שמשפט הייחוד משמש בהם, ויתר על כן לציין את התפקידים שמשחק אותם משפט הייחוד בשפה העברית, במחקר זה נקבעו ששה תפקידים עיקריים, כשהחשובים שבהם: תפקיד "ההדגשה", תפקיד "הסגנון", ותפקיד "דו־משמעות מכוונת".