התמצית השניות היא התורה שנזכרת כי המוצאים בלשון הערבית וכך בלשונות השמיות אינם הבטויים בעלי האותיות השלושיות , אלא בעלי שתי אותיות . לפי כך אפשר להשיב השורשים השלושיים לשורשים השניים . וכל אות שנאספה בשורש שׁניוני, יהיה לפי חוק ההתפתחות הלשונית , הוספות תחילית , תוכית , סופית , עם השארת החיבור המשמעתית בין השׁניוני והשׁלשׁי כמו היא ממושכת בין השׁלשׁי והרביעי ומה שרבה ההוספות . השרשים השניים מוצאים הם: אות והגה , השרשים השניים מורכבים משתי אותיות , והרכיבו הדבור מהן שניים , שלשיים , רבעיים וחמשיים . גם בפעלים מגזרות החסרים , הנחים והכפולים , אנו מוצאים את השנָיות הקדמונית של השרשים העבריים , ואפילו בשרשים , שהם בעלי שלוש אותיות הגויות תמיד , יש בהם שרשים דקדוקיים , שנוצרו משתי אותיות היסוד , כלומר , משרשים גנתיים שנָיים . ולפי כך, החקירה הזה מעונין בנושׂא השנָיות , ע''י עיון השרשים השניים עיון אנליטי השוואתי בלשון הערבית ובלשון העברית , גם עיון האותיות היסוד של הפעלים והתוספת שקורה על הפעלים .
University of Baghdad
Digital Repository