מחקר זה נועד להגדיר את ניתוח השיח התיעודי ברומן "השגעון הגדול" של הסופר היהודי אביגדור המאירי, רומן זה שנחשב הראשון בז'אנר זה בספרות העולמית או בספרות העברית החדשה. ז'אנר זה שהופיע אחרי מלחמת העולם הראשונה , קיבל הד מרוחב בספרות העולמית , מפני שהוא מתעד את תוצאות המלחמה מחורבן והרס ומליוני קורבנות. סוג רומן זה מסתמך על התיעוד ועל הרומן ההיסטורי. מחקר זה מחלוק לשני חלקים,הפרק הרשון מתייחס ל"מושג התיעוד "," תולדות הרומן התיעודי "ו"אוטוביוגרפיה של הסופר" בפרק השני, המחקר מזהה ומנתח את הרומן ותפקידו של שיח התיעוד בבחירתו, ואז הדיון בממד החברתי בו, והוא מציג את האירועים החברתיים שקדמו למלחמת העולם הראשונה שהיו שולטים בחברה, כמו נאום ההכנה למלחמה ונקמה באויבים ובקולוניאליזם.
בניתוח הרומן ניכרה השפעתו של השיח הדומיננטי, שהוא שיח המלחמה, בהיווצרות מגמות חברתיות שגויות, אולי מסוכנות . החל מהופעתם של זרמים המעודדים לנהל מלחמה ולחנך אנשים להתכונן אליה, להשליך אזרחים חפים מפשע למלחמה ולמוות. וחוקר הגיע למסקנה שהסופר אבידגור המאירי היה הראשון שכתב רומן מסוג זה, וכך הוא הקדים את הסופרים טרומן קפוטה, נורמן מילר, ג'ון ברנדט ודון דליו בתחום זה.