האגדה מנושאים החשובים כל כך, וביחוד כאשר אנו מתייחסים לספרות העברית. ש. בן-ציון הסופר והעורך, יליד מולדובה, שכתב כמה סיפורים ורומנים בתחומים שונים. הוא היה בעל כיוון ספרותי פוליטי, והוא ממיסד העיר תל-אביב. על כן היה לא עט כמו להחבירים שלו: ביאליק ואחרים. בן-ציון התמקד במאורעות שהתרחשו לפני כ-3000 שנה, ושפך האור על גורלו של העם היהודי. בסיפוריו: ''אשקול ו בצאת ישראל ממצרים'', התייחס הסופר הזה לשאלת הסבלנות של העם היהודי.

     בסיפוריו של בן-ציון: ''אשקול ו בצאת ישראל ממצרים'', התתחס הוא להחייאת האגדה הקדומה וקביעתה בתוך מסגרת הספרות העברית של תקופתנו, מצא ש. בן-ציון השלמה ליצירותיו ההן וגם תיקון לנשמת הדור אשר חתר לחדש ויחד עם זה התגעגע אל הישן, כי שאוף שאף למצוא את המזיגה הטובה של העבר והווה. הוא תפס את צמצומה האמנותי ואת משמעותה המוסרית, את חריפותה היהודית ואת חכמתה האנושית של האגדה. ובחסרו נתן אותה מתן חדש לכול.

    בסיפורי האגדה של בן-ציון, רוחב-הדעת והנאת-הסיפור-והתיאור, ההומור הטוב והראייה המעמיקה, ועל כולם-היציאה למרחב היצירה העממית-דמיונית והעלייה למרומי האוניברסאליות, ביחוד ב''אשקול ו בצאת ישראל ממצרים''.